החלטה בתיק דנ"א 3470/05

           בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (המשנה לנשיא (בדימ') א' מצאוהשופטים י' טירקל וא' א' לוי) בע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ (טרם פורסם), שניתן ביום 23.3.05.

1.        העתירה שבפניי היא גלגול נוסף, אחרון יש לקוות, בסכסוך בין אח ואחות הנמשך כבר למעלה מעשרים שנים. תיאור הסכסוך הובא באופן מפורט בפסק הדין נשוא העתירה ועל כן אביא את עיקרי הדברים בקיצור נמרץ.

           העותרת 1 (להלן: רוחמה) ואחיה, המשיב 2 (להלן: פרץ), הקימו חברה לפיתוח, ייצור ושיווק מוצרים בתחום ההשקיה. בעקבות סכסוך שהתגלע בין הצדדים החלו הליכי פירוק של החברה ובסופו של דבר היא נמכרה כ"עסק חי" לחברה אחרת שהיתה בבעלות פרץ (להלן: עין טל החדשה). בעקבות הליכי הפירוק התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלת זכות השימוש והבעלות על הפטנטים שהיו שייכים לחברה שפורקה. בסופה של התדיינות משפטית ממושכת נקבע בבית המשפט המחוזי כי זכויות השימוש הבלעדיות בפטנטים הן בבעלות חברת עין טל החדשה וכי רוחמה והחברות בבעלותה הפרו את הפטנטים האמורים. פסק דין זה אושר גם בבית המשפט העליון (ע"א 164/94 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ (לא פורסם)) והדיון הושב לבית המשפט המחוזי לצורך בירור תביעתו של פרץ לפיצויים בגין ההפרה. בית המשפט המחוזי בחן, איפוא, את תביעת הפיצויים ובסופו של דבר חייב את רוחמה והחברות בבעלותה, ביחד ולחוד, לשלם לעין טל החדשה סכום של 3,817,641ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 350,000ש"ח. 

           על פסק דין זה הגישו שני הצדדים ערעורים לבית המשפט העליון. רוחמה ערערה על עצם חיובה בפיצוי ושני הצדדים העלו טענות - מנוגדות - כנגד שיעור הפיצוי. בפסק דינו של בית משפט זה נבחנו, איפוא, טענות הצדדים ולמעט תיקון קל בענין ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין לא ראה בית המשפט להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. העותרות לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט זה והגישו את העתירה לקיום דיון נוסף המונחת בפניי.

2.        דין העתירה להידחות. בית משפט זה מקיים דיון נוסף בפסק דין רק בהתקיים התנאים שנקבעו בחוק (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ובפסיקה. תנאי ראשון והכרחי להיווצרותה של עילה לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין נפסקה הלכה. תנאי נוסף הוא שמדובר יהיה בהלכה שהיא סותרת הלכה קודמת או שהיא חשובה, קשה או חדשה. בענייננו, לא נתקיים אף אחד מהתנאים האמורים ובעתירה שהגישו העותרות אף אין ניתן למצוא טענה שנתקיימו תנאים אלו. כל שניתן למצוא בעתירה הוא חזרה על טענות שכבר נדונו ונדחו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון ועיקרן הוא טענת ההסתמכות. על פי טענה זו פעלו העותרות תוך הסתמכות על דברים שאמר הנשיא שמגר בפסק דין אחר שניתן בעניינן בע"א 635,520/80 רוזנברג נ' רובינשטיין, פ"ד לח(1) 85. טענה זו נדחתה, כאמור, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון והליך הדיון הנוסף אינו מיועד לדון בטענות ספציפיות מסוג זה שאינן חורגות מעניינם הפרטי של הצדדים. העותרות מנסות להציג את הטענה האמורה כענין עקרוני הדורש בירור נוסף - נפקותו ומשקלו של אומד הדעת הסובייקטיבי של מפר פטנט בעת קביעת גובה הנזק שנגרם מההפרה - אך נסיון זה דינו להיכשל. בפסק הדין נשוא העתירה לא נפסקה הלכה חדשה בענין זה ונבחנו בו נסיבות המקרה הנדון בהתאם להלכה הפסוקה (ראו סעיף 6 לפסק הדין).

           אשר על כן, העתירה נדחית. העותרות ישאו בשכר טרחת עורך דין המשיבה 1 בסכום של 20,000ש"ח.

           ניתנה היום, י"ט בתמוז התשס"ה (26.7.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: